הדהודים - סודות מן הקבוצה הגדולה

לחצו כאן לפרטים והרשמה למפגש השני

מוזמנים להמשיך לשלוח אלינו הדהודים ולהגיב בעמוד הפייסבוק שלנו

הדהודים מהקבוצה הגדולה הוירטואלית (26.3.20) 

הדהודים מהמפגש של הקבוצה הגדולה קוראים לזה, ואני תוהה כמה הדהוד יכול להיות כשכל הקולות הם באותה עוצמה, וכל קול יכול להשמע רק בנפרד בזמן נתון. כתבתי על זה יותר במקום אחר. אבל הנה כמה הדהודים פנימיים מהמפגש של הקבוצה הגדולה שהתקיים ב-ZOOM לפני כעשרה ימים, מפגש שתוכנן לקבוצה הגדולה, במתכונת הישיבה במעגלים, כמו בשבלול, והפך למפגש שהותאם למצב הנוכחי - לישיבה של ראשים בתוך קוביות, במשבצות על מסכים, כל אחד בביתו.

המציאות ההזויה בה אנחנו חיים כרגע, בצל הקורונה, איפשרה לנו הזדמנות לבדוק ולחקור את החוויה של הקבוצה הגדולה בפורמט ה-ZOOM. כמו כל דבר בעת הזאת, גם זה היה מוזר, כאילו החוויה של השתתפות בקבוצה גדולה אינה מוזרה ומאתגרת מספיק...

היינו כמאה איש, לפחות חלק מהזמן, בהנחייתם של רובי פרידמן ותמי אלעד. משתפת בכמה מחשבות וחוויות מההקשבה לחוויה הפנימית שלי תוך כדי, בהשוואה לנסיון בקבוצות גדולות פיזיות.

המנחים שיושבים בקבוצה גדולה פיזית, לעתים קרובים אליך ולעתים רחוקים, לא תמיד רואים ושומעים אותם טוב, תלוי איפה יושבים. ב-ZOOM הם בלטו מאוד, בצד ההנחיה שהיתה מאוד בגובה העיניים ובצניעות המאפיינת את רובי ותמי, יכולנו להגדיל את התמונה שלהם בתצוגה, והם היו נוכחים תמיד ובצורה ברורה מאוד. זה היה נעים מאוד, אבל גם שינה את הפונקציה שלהם והחוויה. ראינו אותם מקרוב, מי שבחר ב-speakers view, את המבט בעיניים, המיקרו-הבעות, וראינו אותם בביתם, וזה נתן תחושה של אינטימיות, שבמהות אינה מצופה בקבוצה גדולה.

תהיתי רבות לגבי החלוקה של המשתתפים לדפים בתוכנה, כשיש יותר מ-25 משתתפים, וכאן היו כארבעה חמישה דפים של משתתפים. הרגשתי תסכול ובדידות כשחברתי הטובה היתה רחוקה ממני 4 דפים בערך ולא הצלחתי למצוא אנשים נוספים, ושמחה גדולה כשגיליתי אנשים שאני מכירה בדף איתי, אבל לא יכולתי לחבק אותם, ליצור איתם קשר עין, וזה הרגיש מרוחק, גם כשהיתה קרבה. תהיתי איך האלגוריתם עובד מבחינת מיקום האנשים בדפים, שכנראה מופיעים בדף הראשון ככל שהם משתתפים, כי מיקומם של חלק השתנה במהלך המפגש. כל אחד תמיד רואה את עצמו בדף הראשון ואת המנחים, ונראה שלצידם גם את מי שמדבר, ואז ראיתי בדף הראשון את הדוברים מופיעים איתי ועם המנחים בעמוד הראשון אצלי, אבל ברור שהתצוגה שונה אצל כל אחד. כלומר לשבת ליד המנחה, ליד חבר, רחוק מהם, במעגל חיצוני או במעגל פנימי, בחירה שאנחנו עושים בקבוצה הפיזית, אין כאן, וגם משמעותה אובדת ואינה נשלטת כלל.

יחסי הפריפריה והמרכז שהקבוצה הגדולה מדגישה, משנים פה גם משמעות. לכאורה הדפים הרחוקים הם פריפריה, אבל כשמישהו מדבר, הוא מיד במרכז ושמועים אותו בדיוק כמו ששומעים כל אחד אחר, והמיקום שלו מאבד משמעות. זה רק השאלה אם הצלחתי לקחת מקום ולפתוח את המיקרופון אצלי ואם עשיתי זאת לא בו זמנית עם אחרים. האפשרות שוויונית לכולם. גם למי שאחר יש מקום ועוצמת קול זהה למי שהקדים והוא יכול להיות בדף הראשון או החמישי בכל רגע נתון, וממוקם ליד כל אדם אחר בקבוצה באופן די רנדומלי.

עוד חשבתי במהלך המפגש, וגם במפגשים קבוצתיים שמתרחשים בעבודתי ועברו התאמות רבות, שיש, ואני חושבת שיותר מהרגיל, כמיהה לסמכות בגלל שהאפליקציה מאפשרת ונותנת מקום ניהולי טכני ונראה למנחים, ואני שמחה מאוד שהמנחים בחרו לא להשתמש ב'השתק את כולם', ובכך איפשרו שיח לקבוצה על כך, וחקירה של הצורך, למרות הקושי לשאת את רעשי הרקע וההפרעות שהיו חלק מהזמן. מן הסתם בימים הללו של חרדה קיומית ושיבוש הסדר הקיים בכל מרכיבי חיינו, עולים צרכי התלות, ועולה גם הצורך שיהיה מישהו אחראי שיודע מה קורה ושיכוון אותנו, ובו זמנית אנו מטילים ספק במי שעושה זאת.

חשבתי רבות, ואני עדיין חושבת, גם על הגלגולים ב-ZOOM של ביטויי acting out ותופעות של anti-group . בהתחלה הכל היה לי חדש בפורמט, והתייחסתי להיבטים הטכניים, אבל הטכנולוגיה מאפשרת להתנהגויות הללו להתבטא למשל בהמוני "משבצות" חשוכות ללא תמונה בין הדפים, יותר בדפים "הרחוקים", כמין ייצוג של כסא ריק (כשגם כסא הוא ייצוג של....), ביציאות ובחזרות גם של חברי קבוצה נוכחים ממצב מצלמה במהלך המפגש, ביציאה מהמפגש של אלה שלא כיבו את המצלמה, לסידורים שונים ושיחות אחרות (כולל הפרעה לתקשורת המתרחשת), באפשרות שהיא חלק מקובל מהיישום, לתקשר בו זמנית בצ'אטים ציבוריים ופרטיים, היכולת לכתוב ווצאפים בלי שמישהו יראה מה אנחנו עושים מתחת לעין המצלמה במהלך המפגש, ומודה שעשיתי זאת עם חברתי מדף מספר 4 כשלא ראיתי אותה... אפילו על כתיבת ההדהוד הזה התכתבתי בווצאפ עוד לפני תום המפגש...

יצאתי עם כאב ראש כי הריכוז וההקשבה הנדרשים בפורמט הזה עצומים, רעשי הרקע התישו והסיחו, וזה היה ארוך ובשעה מאוחרת. משתתפת ציינה קשיי קשב שלה, אך במוד הזה לכולנו יש הפרעת קשב... גם למי שאין לו. שמחתי שנחסכו תלאות ההגעה והחזרה... ובעיקר יצאתי עם תחושות סותרות של מרחק וקרבה, היה חסר לי מאוד המגע הפיזי, הקרבה הפיזית, אך הרגשתי קרבה למנחים שהציגו מודל הורי-זוגי חשוף ודיאלוגי מרגש בחלק המתבונן השני של המפגש. חוויה זו קשורה במידה רבה ליכולת של הפרסונות הללו, והיכולת שלהם להיות במקום הזה, בעמדה חשופה ומתנסה זו, גם בתהליך הלומד שלהם בפורמט לא מוכר, מול קבוצה גדולה, היתה מעוררת השראה.

יעל עברון היא חברת עמותה, פסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה, מנחה קבוצות ומדריכה אנשי מקצוע במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש ובמרכז הרפואי שיקומי רעות.

*****

הדהודים מהקבוצה הגדולה (19.12.19) 

דברנו שאכתוב על הערב שבילינו ביום חמישי האחרון בקבוצה גדולה. המפגש נערך במסגרת השתלמות "סודות מן הקבוצה הגדולה" בהנחיית רובי פרידמן ותמי אלעד, מטעם העמותה הישראלית להנחיה וטיפול קבוצתי.

בא לי לכתוב, אבל אני מתלבטת. נראה לי שלא כדאי לספר ושעדיף שאנשים ידעו כמה שפחות. ממילא גם ככה בגלל עיסוקי המקצועי הטיפולי המשפחה שלי חושבת שאני עובדת במוסד...

החוויה של קבוצה גדולה מעוררת תחושות ראשוניות, המפגש תמיד לא צפוי, והחוויה של המפגש עם הסיטואציה הלא מוכרת, הכאוטית, היא שמאפשרת תהליכים, תובנות, חוויות והתנסויות משמעותיות. להבין מה קורה שם, לדעתי, יפגע ויקלקל את החוויה. לכן גם בא לי בשבילכם שתבואו להתנסות בלי להתכונן ולדעת יותר מדי. לכן גם הייתי אמביוולנטית כשרובי ותמי שיתפו אותנו ב"סודות" לכאורה. בהחלט אגיד שהמפגש איתם אחרי ההתנסות היה מרתק, ביכולת לשמוע מהם על מה הם ראו וחוו בהנחיה המשותפת שלהם. בעיקר הוקסמתי מהנכונות שלהם לשתף, בפשטות, באותנטיות, בפתיחות, בגובה העיניים. סוג מפגש נדיר ומיוחד שבכמוהו לא הייתי. כיתת אומן.

כן חשוב לומר למי שלא מכיר את הפורמט של קבוצה גדולה, שגם מי שמכיר ומנוסה בקבוצות, יופתע. קבוצה גדולה שונה מקבוצות קטנות במה שהיא מעוררת, בתהליכים שקורים בה, בהנחיה שלה, במטרות שלה, ובמיוחד בחלקים שאנחנו פוגשים בעצמנו בגלל כל זה. למי שרוצה לפגוש את עצמו ופתוח להרפתקה. השתתפתי בדי הרבה מפגשים של קבוצות גדולות במשך השנים. זו תמיד חוויה מרתקת, מפתיעה, הפכפכה, לעתים קרובות קשה ומאתגרת בדרכים שונות; מייאשת ומעוררת תקווה, מסעירה ומשמימה, קרובה ומנוכרת. ההנחיה שלה שלעתים נראית מינימליסטית היא מלאכת מחשבת.

אבל החלטתי שיותר מזה לא אספר כאן.

יעל עברון היא חברת עמותה, פסיכולוגית שיקומית מומחית-מדריכה, מנחה קבוצות ומדריכה אנשי מקצוע במכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש ובמרכז הרפואי שיקומי רעות.

*****

בערב חמישי האחרון השתתפתי במפגש הראשון מתוך שני מפגשים שהעמותה ארגנה השנה בהנחיית רובי פרידמן יקיר העמותה ותמי אלעד, על הקבוצה הגדולה.

שמענו על (קצת הסברים ותאוריה)....עשינו את (הקבוצה הגדולה)... ודיברנו עם המנחים ועל החוויה - מיד בתום הקבוצה.

השתתפתי בהרבה קבוצות גדולות (במכון ובכנסים) וגם הנחיתי לא מעט כאלה בארץ ובחו"ל. אני מנחה בקו קבוצה גדולה בארגון בריאות נפש כבר למעלה מ 7 שנים אחת לחודש. למדתי לאט לאהוב קבוצות גדולות וללמוד מהם הרבה על הארגון ועל עצמי בתוכו.

ובכל זאת הפעם החוויה הייתה חדשה ומפתיעה.

ישבנו בחדר מוכר, חדר שמרגיש לי כמו בית (החדר בו מתקיימים כל מפגשי המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית ב 10 השנים האחרונות, מאז נכנסתי לתפקיד בועד המנהל). ישבתי בחדר מוכר, אבל עם הרבה פרצופים זרים, קבוצה גדולה - קטנה, חלקם ראיתי בכנסי עבר של העמותה, חלקם לא מוכרים, חלקם חברים קרובים וחוויית האל ביתי - ביתי.... הדהדה בגופי.

מוכר לא מוכר, בטוח - מסוכן, קרוב וזר כאחת.

מי הקבוצה הזו? שבאה לחקור את עצמה? מה המסגרת? פולשת לביתי?
ומהו הבית? שהרי אין לי(למכון) בעלות עליו... ומה יברא מהערבוב הזה... ?

לאט לאט זה קרה, ומתוך הגישושים וההיאבקות עם הפחדים וההגנות נבעו תשוקה, תוקפנות, כאב וסקרנות ללמידה. מצאתי את עצמי נהנית מהתנועה בין הזרות, להתחלות של חיבורים והפתעות של קרבה. מהמפגש הראשוני לגמרי של חלק מהאנשים עם ה"חיה" הזו, לצד אחרים מנוסים. מפגש דורות מאוורר.

הרעיון של להמשיך וללמוד אחרי הקבוצה עם המנחים (כמו פרוססינג פסיכודרמטי), "להציץ" ברשותם אל השיח ביניהם (על מה הרגישו ולמה בחרו להתערב), להמשיך את תהליך הלמידה וגם במידה מסויימת את התהליך הקבוצתי (מולם ובין המשתתפים) באופן מיוחד ואחר, הוא אמיץ, מעורר הערכה רבה ובעיקר מאוד מלמד.

שאפו ותודה גדולה לרובי ותמי על הנדיבות, החוכמה והאומץ לתת מהמומחיות שלכם לדורות הבאים!

תודה רבה גם ליוזמות והמארגנות ולעמותה.
מחכה למפגש הבא במרץ וממליצה בחם!

מרית יפה מילשטיין, M.A EXTH , מטפלת בפסיכודרמה ושילוב אומנויות, מדריכה בכירה, אנליטיקאית קבוצתי. יו"ר לשעבר של המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית.

*****

תודה מרית על התגובה שלך, היא מזמינה אותי להמשך חשיבה על הקבוצה הגדולה ועל הדרך ראינו דרך אחרת של למידה והתבוננות- דיון משותף עם המנחים על ההנחיה עצמה, מיד אחרי שזה קרה, עם המשתתפים עצמם. הבנו של קורט לווין נהג כך לעשות את הפרוססינג של ההנחיה שלו... אבל מהר מאוד הפסיק. אני אישית הרגשתי שיש רצון ללמוד ולהבין מה קורה ב"יצור הזה" ....היו במפגש למידה חברי העמותה שהשתתפו בסופשובע האחרון ,ואנשי מקצוע אחרים שמתעניינים בקבוצה הגדולה.

האומץ של רובי ותמי , אפשרו לנוכחים להמשיך לחקור את עצמם, אני שמעתי את המאמץ של שניכם- תמי ורובי- לעודד את ה"קהל" לא לפחד להנחות את היצור הזה, לטעות, לא לדעת עד הסוף.

לידי ישבו כמה נשים חברות העמותה או סטודנטיות, שהיו בסופשבוע קבוצות האחרון, שמלמלו :" מה הסוד? מה הם יודעים על הקבוצה הזאת שאני לא יודעת? מסתכלות אחת על השנייה, ועלי, ושואלות, נו? מה זה? מה עושים? איך יודעים מה להגיד?מה זה ה"חיבור לחברה" הזה שעליו אתם מדברים?
בקיצור, יצאו בתחושה טובה ועם שאלות רבות.

אישית, זה המשיך מעט לסגור ,עבורי , דברים ותחושות שנשארו פתוחים מהסופשבוע קבוצות האחרון.

תודה למארגנות, למנחים ולמשתתפים.

​יפי שפירר, פסיכודרמטיסטית, מדריכה בכירה, אנליזה קבוצתית

*****

הרהורים שלאחר הקבוצה הגדולה..או השערה אופטימית...

הקבוצה הגדולה היא תמיד אירוע מראות ייחודי, כאשר המראה שבתוך החדר היא להבנתי מראה מוקטנת, דגם מיניאטורי, כמו מיני-ישראל, ויש לה שליחות ותפקיד חברתי ממשי. היא מעלה ושואבת ידע חברתי מהלא מודע החברתי ונותנת לו משמעות וקול לצרכים ומשימות חברתיות אקטואליות, רלוונטיים להיום.

להבנתי, מהשיח עם המנחים לא רק עלתה השקפתם המקצועית באשר לאיך להנחות קבוצה גדולה, אלא הדברים אף שיקפו את אותם הצרכים והרצונות והיעדים החברתיים הנוכחיים של החברה הגדולה כפי שנחשפו ולובנו במפגש.

תמי אמרה , אם הבנתי נכון, שיש מקום ליצור מגע דרך הרגש בין דוברים וקבוצות ( כמפרק ומדבר אירועים כוחניים , מפחידים ואלימים..), ורובי אמר שתפקידו של המנחה הוא לשמור על המשתתפים/אזרחים מפני חולי ולא לאפשר ככל שניתן מצבי שעירות לעזאזל. תפקיד מנהיגותי של בריאות ומניעת הדרה.

ואז חשבתי על מצבנו החברתי היום, לקראת בחירות מרץ. באם אכן יש לתכנים האלה ערך חברתי, כיוון חברתי, ממשות חברתית, ואם הם משקפים ומשתקפים במראה הגדולה שמחוץ למיני-ישראל של הקבוצה שלנו, אזי אולי אנחנו צפויים לקבל לאחר הבחירות, מנהיגות אחרת מזו שיש לנו היום. ברוח אמירותיהם של המנחים כפי שקלטו ושיקפו לתחושתי את ההוויה של הקבוצה הגדולה בחדר.

ומכיוון שהפגישה הבאה שלנו היא לאחר הבחירות, אזי נוכל לא רק לקוות, אלא גם לדעת..

לשיח שלאחר הקבוצה יש בעיני ערך מקצועי רב מאוד, כמעט כמו ההשתתפות וההנחייה עצמן. להרגשתי, הוא מאפשר דיאלוג שמעשיר את המפגש ואת התובנות שעולות ממנו.

בתקופה הנוכחית הוא כמציע דיבור בגובה העיניים בין אזרחים ומנהיגים. אולי הבחירה לקיימו דווקא עכשו אינה מקרית אף היא.

תודה לכולם ולמנחים על הערב המיוחד וכן..להתראות..במרץ...

ד"ר אמיתי המנחם, הוא פסיכולוג קליני מדריך ומטפל משפחתי מדריך. לשעבר ראש התכנית להנחיית קבוצות בחברה מרובת תרבויות במכללת בית ברל.

חזרה למעלה

*****

   לחצו כאן לפרטים על "סודות מן הקבוצה הגדולה" והרשמה למפגש השני