"והרשות נתונה?" - דב (דובי) הדרי
והרשות נתונה?
מאת דב (דובי) הדרי
עריכה: רחל יעקובוביץ ורונית שי
רבי עקיבא אמר "הכול צפוי והרשות נתונה" (פרקי אבות ג, טו).
האם הכל צפוי, ידוע ומוחלט מראש?
האם הבחירה היא מלאה ומוחלטת ועלינו רק להשתמש ברשות שניתנה לנו?
דומה שלא קל היה למארגני הכנס להחזיק בשני קצותיה של האמרה הידועה, שאפשר לראות בה פרדוקס, ואפשר לראות בה משא ומתן שכולנו מתנסים בו מדי יום ביומו.
כנס סופשבוע קבוצות ה -14 "והרשות נתונה", מבקש לפתוח מרחב לחקירה וללמידה בקבוצה, בתוך מסגרת צפויה וידועה מראש.
הסוגיה של בחירה חופשית מול דטרמיניזם היא אוניברסלית ומעסיקה אותנו מאז ומתמיד.
מחזהו הידוע של סופוקלס, "אדיפוס המלך", מספר על כך שמה שהיה צפוי, על אף ניסיונותיו של אדיפוס לבחור בגורל חדש, התממש בסופו של דבר. סיפורו של אדיפוס השפיע רבות על התרבות המערבית, מאז נכתב המחזה ועד ימינו, באומנות, בהגות הפילוסופית והדתית ובפסיכואנליזה.
| אדיפוס החכם פתר את חידת הספינקס. הספינקס היה מפלצת ולה ראש של אישה, כנפיים של עיט וזנב של נחש. הספינקס צר על העיר תבי, חסם את שער הכניסה והתנה את הכניסה אליה בפתרון חידתו. מי שנכשל בפתרון החידה נטרף.
אדיפוס הוא דמות המסמלת את התבונה. בציור המופיע משמאל, הוא דוחק את הספינקס אל המקום המיתי והאפל שמגלמת המפלצת.
"אדיפוס והספינקס", ז'אן אוגוסט דומיניק אנגר (1808) |
 |
 |
פרויד, פותר חידות נחוש אף הוא, שביקש לפענח את חידותיה של הנפש בעזרת הפסיכואנליזה, הזדהה עם דמותו של אדיפוס כבר מנעוריו. פרויד גילה את הלא מודע, המשפיע על התנהגותו של האדם כפי שמשפיעים עליו החלקים המודעים שלו. מעשה החקירה (Exploration) האנליטי, הוא סוג של דרך לפתרון החידות אותן מציב בפנינו המטופל, אודות הסבל המביא אותו לטיפול. אבל, ההשערה היא שהאדם חושש לדעת על תשוקותיו וחרדותיו. כמו הספינקס, השומר על העיר תבי, כך גם מנגנוני ההגנה, שומרים על הנפש הפגועה דרך הסוואת הסבל והפיכתו לחידה.
הספינקס על שולחנו של זיגמונד פרויד, יוון מאות 4-5 לפנה"ס, טרה קוטה, לונדון, מוזיאון פרויד. |
חידתו של הספינקס מוכרת: מיהו ההולך בבוקר על ארבע בצהרים על שתיים ובערב על שלוש?
גם פתרון חידתו של הספינקס עוסק בבני אדם. בבוקר מתואר התינוק, הזוחל על ארבעת גפיו, בצהרים, מדובר באדם הבוגר, ההולך על שתי רגליו ובערב מופיע האדם המבוגר שבערוב ימיו נעזר במקל והולך על שלוש.
להפוך את הבלתי מובן למובן
אדיפוס מייצג את תשוקתו של פרויד לידע ואת הסקרנות שהביאה אותו לנסות ולפענח את סודותיהם של אנשים ולחקור תופעות אישיות וחברתיות.
|
ביון פיתח את חקירתם של תהליכים אישיים וקבוצתיים. מנחה הקבוצה כדמות סמכות היה נושא מרכזי בתפיסתו והוא אף כינה אותו "ראש צוות המחקר". גם ביון הניח כי לצד התשוקה לידע מתקיימת גם חרדה ממנו, בין השאר בשל העונש הצפוי בגין הפרת המשמעת והחוק. למשל, אכילת פרי עץ הדעת הביאה לעונש כבד: הגירוש מגן עדן. בספרו "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" טוען אוגדן כי "אי-ידיעה שוללת מאתנו את התחושה של מי אנחנו, ואילו לדעת פירושו לראות את מה שאין אנו יכולים לשאת. המטופל מדלג נואשות בין משאלתו לדעת ומשאלתו לא לדעת".
גירוש האדם מגן עדן, גוסטב דורה, המאה ה-19 |
 |
יצוין כי בסיטואציה הטיפולית לא רק המטופל, או הקבוצה, מדלגים בין שתי המשאלות המנוגדות. גם המטפל, או מנחה הקבוצה, מסדירים בתוכם, ללא הרף, את הצרכים האלה, בעת שהם והמטופלים או המשתתפים בקבוצה, מנסים להפוך את הבלתי מובן למובן.
לדברי ביון, שלושת המיתוסים, מגדל בבל, הגירוש מגן עדן והמיתוס של אדיפוס, עוסקים באמביוולנציה האוניברסלית כלפי ידע אודות העצמי ואודות אחרים שעמם יש לנו קשרים. חלק חשוב מהתובנות שרכש בעבודתו עם קבוצות, הוא זה העוסק בקבוצה כשלם, המתנהגת כישות אחת ומגלה סובלנות מועטה לחריגות ולחקירות.
ראוי לחזור, לאור המתח בין הצפוי ובין הרשות הנתונה, לתפיסתו של ביון את שני מצבי הקבוצה המתקיימים בו זמנית, זה לצד זה וזה כנגד זה.
ביון גילה את קבוצת הנחות הבסיס, הפועלת כמנגנון הגנה, כאסטרטגיית התמודדות רגרסיבית לנוכח חרדות ורגשות מאיימים אחרים, באמצעות הפיכתם לפעולה של הקבוצה.
לדעת ביון, בכל זמן נתון, אפשר להבחין בשני אספקטים של התנהגות הקבוצה, הפועלים בו-זמנית. למעשה פועלת הקבוצה, בה בעת, כשתי קבוצות:
- קבוצת העבודה (Work Group) מבצעת משימות גלויות לעין, רציונלית, חכמה, לא מניחה מראש הנחה או מגבלה כלשהן, פתוחה לרעיונות. היא מייצגת את חופש החקירה הטמון ברעיון "הרשות נתונה" המצריך וויתור על עמדת ה"יודע כל" של משתתפי הקבוצה והמנחה כאחד.
- קבוצת הנחות הבסיס ה-Basic Assumption group פועלת באופן רגרסיבי, רפטטיבי, כמעט אובססיבי. ביון טען שתפקידן של הנחות הבסיס, בכל זמן, הוא להכיל תגובות רגשיות פרימיטיביות.
זה ההיבט של "הכל צפוי": ביון מציין שההנחות הבסיסיות יוצרות, למעשה, מעין מציאות בעלת אוריינטציה מוכרת, הניתנת לניבוי, כי היא א-פריורית, בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה", ולכן מבטיחה קביעות ויציבות, ונועדה להפחית את החרדות הקשורות להימצאות במצב לא מוכר.
המשתתף בקבוצה, או המטופל הפרטני, רוצה וגם לא רוצה לדעת מה קורה בתוכו או בקבוצה שבה הוא משתתף. לא פשוט לו לאדם לדעת על היותו פגיע, תחרותי, דחוי וכדומה. לא פעם הוא מעדיף להחזיק ב-"כאילו ידיעה" על עצמו ועל האחרים (הכל צפוי...), כהגנה מפני האפשרות לגלות מי הוא או הם באמת. הוודאות חיונית להישרדותו, אך כשהיא נוקשה מדיי, היא מונעת את האפשרות להשתמש ברשות הנתונה.
עוף גוזל, חקור את השמים...
שלא כמו במיתוסים של גן עדן, מגדל בבל ואדיפוס, מאמין בולבי (אבי תאוריית ההתקשרות), כי למערכת החקירה (אקספלורציה) יש תפקיד אבולוציוני, התורם לפיתוחן והרחבתן של מיומנויות הסתגלות לעולם מורכב ומשתנה.
בולבי ראה בצורך באהבה ובקרבה לדמויות ההתקשרות המשמעותיות של היחיד, צורך ביולוגי בסיסי, המלווה אותנו לאורך החיים, "מן העריסה ועד הקבר".
הוא מדבר על המושגים "חוף מבטחים", עוגן ומקום מקלט שאפשר לחזור אליו כדי לקבל נחמה והגנה, ו"בסיס בטוח", ממנו אפשר לצאת לעולם, להעז ולנסות אפשרויות חדשות. בתצפיות על תינוקות המתחילים לזחול, אפשר לראות שהתינוק מתחיל להתרחק מהאם, נעצר, מביט לאחור וממשיך לזחול. בהביטו לאחור הוא יכול לחוש בנוכחותה המרגיעה של האם, המלווה אותו במבטה וחש כי חוף המבטחים קיים שם והוא יכול להמשיך ולהתקדם. בשביל התינוק הזה, המשפט "הכל צפוי והרשות נתונה" מאפשר לו לחקור את עולמו בסקרנות, בביטחון ובאמונה.
וכאן אנו סוגרים מעגל. נוכל לראות שלמעשה, בכל הגישות ושיטות הטיפול או ההנחיה האקספלורציה ככלי חקירה אנליטי, היא למעשה סוג של התנסות הדומה לזו שתיאר בולבי: התינוק מתנתק מחוף המבטחים של האם זוחל ממנו והלאה ואז שב וחוזר אל הבסיס הבטוח.
וכמידת הביטחון בבסיס (הוא הצפוי), וכמידת ההעזה - כן מתאפשר השימוש ברשות הנתונה.
דב (דובי) הדרי, פסיכולוג ויועץ ארגוני, יקיר הקהילה בכנס המדעי "קבוצות וזהויות" של העמותה הישראלית להנחיה ולטיפול קבוצתי, 2015
