רחל יעקובוביץ ז"ל
למעבר לאסופת מאמרים שרחל ז"ל ערכה ותרגמה
רחל, לזכרך
|
רחל יעקובוביץ נולדה במדינה שהייתה אז בצעדיה הראשונים, בת זקונים אחרי שלושה אחים, וגדלה בשכונה כפר סבאית עם חברות וחברי ילדות שהמשיכו להיות חלק מחייה שנים רבות. רחל נולדה לתוך קבוצה והקבוצה הייתה חלק מהווייתה. היא סקרנה אותה, אתגרה לא פחות, שמחה והעציבה, עצבנה, ורתקה אותה עד מאד. בין אם היו אלה ילדי שכונת ילדותה ומשפחתה שלה, ובין אם היו אלה חברי גרעין הנוער העובד, שליחי הסוכנות היהודית למחנות הקיץ בארצות הברית, צוות העו"ס בשירות בתי הסוהר ובמשרד הביטחון, חברות ללימודים, בעיקר לפסיכותרפיה קבוצתית, וקרוב לוודאי שהיו עוד. |
 |
לא פלא שלקראת היציאה לפנסיה התכוננה רחל, עובדת סוציאלית ותרפיסטית קבוצתית, לקבוצה הבאה שלה, והחלה להיות פעילה בעמותה הישראלית להנחיה ולטיפול קבוצתי. היא התחילה כחברת ועדת ביקורת פעילה, חכמה ובעיקר תומכת בוועד ובראשיו, הרבה יותר מאשר מבקרת... לאחר מכן נבחרה כחברת ועד מן המניין והחלה לרכז את פעילות המתנדבים בעמותה, לקחת חלק בוועדות היגוי ולהנחות בכנסים, בראשם הכנס המסורתי "סופשבוע קבוצות", עד שלבסוף ניהלה אותו בעצמה.
רחל אהבה ואף ידעה להיות חברה בקבוצה בכל לבה ובכל מאודה. עד כדי כך אהבה, שלא בער לה לקחת את חכמתה, הידע שרכשה וניסיונה, את ההיגיון הבריא שלה בשילוב עם תבונת הלב וההומור הבלתי נגמר, ולהיכנס לעמדה הטבעית של הנהגה והובלה בארגון. אך בסופו של דבר, דומה שדווקא האהבה הזאת, יש יגידו, התשוקה לקבוצה, היא שהביאה אותה בכל זאת אל הבמה בסתיו 2017, כמנהלת שפותחת את הכנס אשר מנחי קבוצות מכל הארץ מגיעים אליו, כפי שעשתה היא במשך שנים, כמשתתפת מהשורה, בהנאה מרובה.
אהבה נוספת, לא פחות משמעותית של רחל, הייתה השפה. השפה בכלל והעברית בפרט.
היא תרגמה סרטים, מאמרים ועבודות אקדמיות ואף התחילה לתרגם ספרים. היא אהבה לא פחות לערוך טקסטים, ביניהם ספרים בתחום הנחיית הקבוצות. זה היה לה כל כך טבעי, עד שלא יכלה לקרוא טקסט מבלי לערוך אותו קודם לכן, נושמת את המלים, המשפטים ואת מי שכתב אותם, מכבדת את הנאמר, אבל לא מוותרת על הבהירות והדיוק. כמו מוזיקאית מחוננת לא יכלה לשאת את הצרימה וכך הייתה ל"מיילדת של טקסטים", ורבים מאלו שחוו פעם אחת את הדרך שלה לעבוד עם המילים שהניחו על הדף, התקשו לוותר עליה בפעמים הבאות שכתבו.
מי שאמוּן על מלאכת הנחיית הקבוצה ועל מלאכת העריכה והתרגום, יוכל אולי לראות את החוט המקשר בין המלאכות-אומנויוּת היפות הללו.
תרומתה של רחל לעבודה הקבוצתית בישראל, לתחום הידע של הנחית קבוצות וטיפול הקבוצתי שכה האמינה בהם, גדולה בהרבה ממה שאולי ידוע לרבים. וכי איך ידעו על השעות, הימים, והשנים שעשתה בתמיכה מקצועית-אנושית בעושים המלאכה? איך אפשר לתאר את הרגעים בתוך דיונים בהם ידעה להצביע על סוגיות מהותיות בתהליכים ובתכנים הכרוכים בעשייה של העמותה, ולהשפיע על החלטות? האם אפשר להבין עד כמה חשוב היה לארגון ולאנשים בו, שהיא החזיקה את החשיבה הדינמית-קבוצתית בכל רגע, מאמינה בלא מודע של היחיד ושל הקבוצה ובעיקר בעבודה המעולה שמתאפשרת בקבוצה כשניתן לו מקום?
רחל הלכה לעולמה כשהיא בעיצומה של פעילות, רגע לפני פגישת הסיכום האחרונה של כנס סופשבוע קבוצות 2017, וכבר הביעה רצונה לנהל את הכנס הבא. הייתה חברת ועד פעילה זו הקדנציה השנייה שלה, עדיין אחראית על מתנדבי הארגון, שותפה לשתי ועדות היגוי לפחות, חברת מערכת של מקבץ - כתב העת של העמותה, עורכת של כל פרסומי העמותה באתר ובדיוור הישיר. במקביל, היא המשיכה לעסוק בתרגום ובעריכה של מאמרים וספרים בשביל קולגות מכל רחבי הארץ, וכמובן, איך אפשר לשכוח את מה שאהבה באמת לעשות - המשיכה להנחות קבוצות במשרד הביטחון, ועמדה בפני פתיחה של קבוצה חדשה.
בת 69 הייתה עם מותה הפתאומי, והחלל שהותירה עצום ורב, אבל, באותה נשימה, רחל השאירה אותנו עם כל כך הרבה. וזו שאלה, איך אוחזים בשני אלו, בחלל הזה ובכל מה שנתנה לנו, לחברות ולחברים הקרובים, לקבוצה, לארגון כולו?
אולי, אם היה ניתן לה, הייתה מבקשת לתת-לקבל עוד משהו אחד. כי אולי היא לא השאירה לנו צוואה, אבל קולה היה צלול ורם, ואפשר בלב שקט לבטא משאלה שלה, כזו שדברה עליה שוב ושוב, כאבה אותה, לעתים נלחמה עליה: שהעמותה הזו, שהייתה מאד יקרה ללבה, משום שגילמה את מה שידעה ושאהבה - הקבוצה - שהעמותה תשגשג כארגון מקצועי של מנחי קבוצות ומטפלים קבוצתיים שתשוקתם ואומנוּתם היא העבודה הקבוצתית.
כתבה: רונית שי
רחל יעקובוביץ ז"ל ורונית שי, מנהלות כנס סופשבוע קבוצות ה-14 '"הרשות נתונה" (2017)
