מה בין אשמה ואחריות - הטיפול הקבוצתי כמרחב להתפתחותו של עצמי המאפשר מנעד רגשי ויחסים יוצרים

מאמר זה עוסק בהבדלים בין התפתחות של רגשות אשמה ובין פיתוח מרחב נפשי המאפשר לקיים יחסי אחריות. הוא מציג את המשותף לשתי התפתחויות אלה, את אזורי הבלבול ביניהם, ואת הפערים ואפילו הניגודים בין המשמעויות וההשתמעויות השונות של אשמה ואחריות. המאמר מפרט ומרחיב את ההבחנה בין שני רגשות אלה, ומתוך כך גם את ההיבטים האישיים, הבינאישיים והקבוצתיים הכלולים בכל אחד מהם, ומשפיעים על מערכות היחסים הנגזרות מהם. על סמך סקירת ההתייחסות של תיאורטיקנים שונים מתחום הפסיכואנליזה והטיפול הקבוצתי לסוגיות של אשמה ואחריות, דן המאמר בשאלה מהו האזור הנפשי שבו מתקיים הפוטנציאל ההתפתחותי למעבר מיחסים של אשמה ונקמה לעבר יחסי אחריות, וכיצד הטיפול הקבוצתי מאפשר זאת.

הטיפול הקבוצתי, על היחסים וההתמודדויות המתרחשים בו, מהווה מרחב של חיפוש דרך לקראת יחס קונסטרוקטיבי של האדם כלפי עצמו, ומתוך כך גם כלפי הזולת, הסביבה והחברה. זהו מרחב מפותח שבו מעזים המשתתפים להתקרב ולחוש בעוצמה רגשות כמו אהבה, פגיעות, קשר ותשוקה. המאמר שם דגש על התרומה של העבודה הטיפולית הקבוצתית להבנת מושגים אלה, ומדגים כיצד הוא מאפשר למטופלים להתפתח לעבר היכולת לשאת אחריות על כל המשתמע מכך. דרך דיון בווינייטה מטיפול קבוצתי אנליטי מדגים המאמר כי מושג האחריות מבוסס על היכולת של הפרט ושל הקבוצה כשלם להכיל מנעד רחב של רגשות. לבסוף דן המאמר בקשר בין יחסי אחריות ובין המצב החברתי־מדיני שבתוכו אנו חיים.

 

מילות מפתח: אשמה, אחריות אישית, אחריות חברתית, אנליזה קבוצתית, מנעד רגשי, יחסים

 

מיכל שיוביץ, . ,M.Aהיא מטפלת בתנועה, מדריכה ואנליטיקאית קבוצתית. מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה, בבית הספר לרפואה רמב“ם, ובמסלול להנחיית קבוצות במכללת סמינר הקיבוצים. במסגרת משרד החינוך היא מדריכת שילוב של ילדים עם אבחנות פסיכיאטריות הלומדים במסגרת חינוך רגילה.