בין חיים ומוות בקבוצות ביבליותרפיה

על המתח שבין ה״בטוח״ וה״מתהווה״ בחיי קבוצה טיפולית יש טעם לחשוב באמצעות מקרה הקיצון של ההתנדנדות בין חיים ומוות. זווית זו רלוונטית בפרט כאשר מדובר בקבוצה שחבריה זקנים או חולניים, ומנסים להיאחז בשגרת היומיום הבטוחה שמעבר לה אורבת תהום ההידרדרות הגופנית והקוגניטיבית. כל עוד הקבוצה חיה ופעילה, תחושת הביטחון של החברים ביחס לקבוצה וזה כלפי זה מהווה בסיס איתן לדינמיקה הטיפולית. אולם כאשר החרדה חודרת לחיי הקבוצה בדמות המוות והשינויים שהוא מביא - בעקבות מוות של חבר קבוצה, או חשש מ״מות״ הקבוצה עצמה (עקב סיומה או הידלדלות חבריה) - חשים חבריה את האיום של הכאוס והשיתוק העלולים לאיין את הישגי הקבוצה, ואת עצם קיומה.
המאמר דן באתגרים הכרוכים בהתמודדות עם המוות ובמשאבים העומדים לרשות הקבוצה והמנחה לצורך התמודדות זו. הוא מציג שנו מקרים של התמודדות קבוצה עם המוות, בשתי קבוצות לטיפול ביבליותרפי בניצולי שואה שהנחיתי. באחד מהם מתמודדת הקבוצה עם מותה של חברה משמעותית בקבוצה, ובשני מאיימת על המשתתפים סכנת "מותה״ של הקבוצה. עוד מתעכב המאמר על נקודת המבט של המנחה ביחסו למוות המתואר.
בעקבות הדוגמאות מציג המאמר דיון בחיי הקבוצה מבעד למתחים השוררים בין ביטחון וחיים, ובין שינוי ומוות. הוא דן בדרכים שהביבליותרפיה מספקת לצורך התמודדות עם המתח המובנה לחיי קבוצה של מטופלים (שבמקרה זה הם גם זקנים), ולצורך יצירת מרחב קבוצתי טיפולי בטוח וחי בצלו של המוות. דיון זה יכול לסייע בהבנה ואף בהתמודדות עם המתח המובנה בין הבטוח והמתהווה גם במקרים קיצוניים פחות, וגם בהנחיה של קבוצות שאינן מבוססות דווקא על הבעה ויצירה.

 

מילות מפתח: ביבליותרפיה, חיים ומוות, מנחה, משאבי התמודדות, ניצולי שואה

דנה פריבך־חפץ, PhD, היא ביבליותרפיסטית, פילוסופית וסופרת. מטפלת ב״עמך״ ומרצה בסמינר הקיבוצים. פרסמה מאמרים בתחומי פילוסופיה, ספרות, משפט וטיפול, וכן את ספר העיון "חסד חילוני״ וקובצי הסיפורים "דולפינים בקרית גת״ ו״השתדלות נוספת״.