העלאת גובה התשלום והשפעתה על החסר ועל האיווי האנליטי בקבוצה טיפולית לגברים הומואים

המאמר מבקש למלא חסר ניכר בספרות המקצועית בתחום הדיון בתשלום הממשי בטיפול שהינו חלק מהסֶטינג הטיפולי, כאקט הנושא משמעויות אנליטיות. המאמר נוגע בנושא דרך בחינת השאלה אם העלאת גובה התשלום הכספי בקבוצה טיפולית לגברים הומואים השפיעה על החסר הסמלי ודחפה לתנועה בכיוון האיווי האנליטי.
האובייקט האידיאלי האבוד, הפרוידיאני, משאיר חסר שהאיווי הלא מודע מנסה למלא. לאקאן רואה בחסר זה תנאי לתנועה בכיוון האיווי. בתנאים מסוימים, התשלום הכספי בטיפול מייצר חסר או סירוס סמלי, והדיבור מחסיר מהסיפוק שמופק מהסימפטומים.
המאמר עוקב אחר משתתפים בקבוצה שקיבלו בזעזוע ובביטויים של העברה שלילית כלפי המנחים את ההודעה על התייקרות המפגשים, ונאלצו להתמודד עם השאלה אם להישאר בקבוצה ולשלם יותר, בכסף ובדיבור, או לעזוב אותה ולהפסיק לשלם.
הדיון מתמקד בשני משתתפים, המייצגים קולות קבוצתיים מנוגדים. הראשון מייצג את אלה שהעלאת גובה התשלום דחפה אותם להסכים לדבר, כלומר להסכים לחסר הכרוך בשפה, מה שאִפשר את המשך החקירה הפסיכואנליטית עם פחות צנזורה ויותר השקעה ליבידינלית בין־אישית. השני מייצג את אלה שלא הסכימו לדבר או לרופף את התלות החזקה בסימפטומים, ונדחפו לעמדה אמביוולנטית יותר כלפי הקבוצה, או לעזיבה ממש.
מסקנת הדיון היא שעליית התעריף מעוררת ביתר שאת את האמביוולנטיות ביחס לטיפול הקבוצתי, ודוחפת את המשתתפים להכריע בין הסכמה לחסר וחתירה אחר האיווי, ובין עזיבה.

 

מילות מפתח: תשלום, חֶסֶר, איווי אנליטי, התענגות, סירוס, מועקה, אמביוולנטיות

 

אילן רוב־שאנן הוא פסיכותרפיסט, עובד סוציאלי קליני ומנחה קבוצות. עבד שנים רבות כמטפל וכמדריך במרפאה לבריאות הנפש במרכז הרפואי ״איכילוב״ בתל אביב. משתתף בפרויקט דורa - לימודי פרויד־לאקאן. עובד בקליניקה פרטית.

ברק תור הוא פסיכותרפיסט, בוגר הכשרה באוריינטציה פסיכואנליטית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, ועובד סוציאלי קליני. עו״ס אחראי במרפאה לבריאות הנפש ב״איכילוב״, ועובד במרפאה כמטפל פרטני וקבוצתי וכמדריך סטודנטים לעבודה סוציאלית. מטפל בקליניקה פרטית.