הקבוצה כצורה חברתית - עיון במרחב הקבוצתי מנקודת מבט סטרוקטורלית

המאמר מתחקה אחר המתח השורר בין היסוד הבטוח והיסוד המתהווה במרחב הקבוצתי. הוא בוחן את המתח בין היסודות מנקודת מבט סטרוקטורלית, המבחינה בין צורה ותוכן, ומתמקדת באופנים שעל פיהם המרכיבים הצורניים המאפיינים מרחב בין־אישי מסוים משפיעים על החוויה הפנומנולוגית ודפוסי האינטראקציה המתפתחים בתוכו. המאמר מבהיר מדוע קיומם הדיאלקטי והבו־זמני של היסוד הבטוח והיסוד המתהווה הוא שמבטיח את ההישרדות והאפקטיביות של עבודת הקבוצה.
חלקו הראשון של המאמר דן בתרומה של הרובד המוכר והקבוע להיווצרות תחושת הביטחון של חברי הקבוצה. הוא ממחיש מפריזמה סטרוקטורלית כיצד תחושת הביטחון בקבוצה קשורה לקיומו של "מרכז מבני״ מוגדר וברור, המקבע את ריבוי המשמעויות של המסמנים לתוך סדר מנרמל וממרכז. חלקו השני של המאמר מתמקד בפשר היסוד המתהווה במרחב הקבוצתי, ומתארו כהתפרצות ספונטנית של רגעים לימינאליים ב״כאן ועכשיו״. הוא מדגים כיצד רגעים של התהוות מאפשרים לחברי הקבוצה לבצע שינוי ומטמורפוזה ביסודות המבנה המוכר והקבוע.
הטענה המרכזית של המאמר היא כי כל קבוצה אנושית - החל מהקבוצה הקטנה ועד קבוצה במובנה כשבט, קהילה או חברה - זקוקה לצורך תפקודה היעיל לחשיפה משתנה, ולאינטראקציה מיטיבה בין היסוד הבטוח והיסוד המתהווה. בעוד דאגת־יתר לשימור המבנה הקבוצתי כ״בטוח״ מובילה לתחושות של קיפאון, עקרות, העדר ויטליות, ולעתים אף לגילויים של מרדנות; הפרזה בהלך הרוח המתהווה מעוררת תופעות של רגרסיה וחרדות התפרקות.

 

מילות מפתח: צורות חברתיות, סטרוקטורליזם, קבוצה, מרכז מבני, לימינאליות, ויקטור טרנר

ד״ר ציקי כהן הינו בוגר התוכנית ללימודים מתקדמים במסלול "פסיכואנליזה ופרשנות״ באוניברסיטת בר אילן. מרצה בכיר במכללה האקדמית לחברה ואומנויות ובמכללת סמינר הקיבוצים. פסיכותרפיסט ופסיכודרמטיסט. מחבר הספר 'על סף העצמי' בהוצאת כרמל (סדרת פסיכואנליזה, פרשנות ותרבות).