הקול השלישי של הלא מודע החברתי - התנסות בביבליותרפיה קבוצתית

המאמר מתאר תהליך בסדנת ביבליותרפיה קבוצתית. הוא בוחן את ההדהוד של הטקסט הספרותי המשמש כקול שלישי, ומעלה תמות מתוך הלא־מודע החברתי הישראלי. הסדנה המתוארת במאמר נערכה במסגרת של לימודי דוקטורט במסלול של טיפול קבוצתי. היא נמשכה יומיים, וכללה מנחה ושבעה משתתפים, ביניהם מחברות המאמר. במסגרת הסדנה הציג כל משתתף טקסט אחר, שסביבו התפתח דיון. המאמר מציג את התמות המרכזיות שעלו בקבוצה בעקבות קריאת שירו של נתן זך, “אני רוצה תמיד עיניים“. הוא בוחן את האינטראקציה בין הטקסט, שמילא בקבוצה מספר פונקציות, ובין התכנים שהוא העלה. הטענה המרכזית של המאמר היא כי במסגרות של ביבליותרפיה קבוצתית עולות תמות שנובעות מתוך הלא מודע החברתי. גדולתו של הטקסט טמונה ביכולתו להביא את המשתתפים, באופן בלתי אמצעי ובלתי מילולי, למגע עם אותן תמות. היכולת לעבוד עם טקסטים מאפשרת לעבד את ההשתקפויות השונות שעולות דרך הלא־מודע החברתי. יכולת זו מאפשרת לפתח שיח המציע הסתכלות אחרת על אותן תמות.

מילות מפתח: ביבליותרפיה קבוצתית, לא־מודע חברתי ישראלי, הקול השלישי, תהליכים קבוצתיים, תהליכי קריאה

עינת קאופמן היא פסיכותרפיסטית קוגניטיבית בעלת התמחות בטראומה, אבל ושכול; בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה, ודוקטורנטית בפסיכולוגיה.

אירית קמינסקי היא מטפלת בפסיכודרמה, פסיכותרפיסטית ומדריכה; דוקטורנטית לפסיכולוגיה, עובדת בשרות הפסיכולוגי בראש העין ובעלת קליניקה פרטית.

אורית אבן שושן־רשף היא ביבליותרפיסטית, פסיכותרפיסטית ומדריכה, דוקטורנטית לפסיכולוגיה, מרכזת הצוות הרגשי בעמותת סחלבים. בעלת קליניקה פרטית.