התאהבות בין משתתפים בקבוצה אתגר לאנליזה הקבוצתית

המאמר דן בערך החיובי שנושאת ההתאהבות בין חברים בקבוצה – בעבור ה"זוג" ובעבור הקבוצה כולה. הוא מראה כיצד יכולה הקבוצה לשמש את משתתפיה כאובייקט "פוסט אדיפלי", באמצעותו תתחזק אצלם ההכרה שהם ראויים להיות אובייקטים של תשוקה ואהבה. הכרה זו חיונית לצורך פיתוח היכולת לקיים אינטימיות בוגרת.
ניצון היה חלוץ בהתייחסותו החיובית לחקירת נושאים של אהבה ומיניות בקבוצה; ומולר דן בהתאהבות בקבוצה תוך התרכזות באפשרות שהמנחה יתאהב באחד המשתתפים. מעבר לכך, נושא זה כמעט שלא נחקר בתחום האנליזה הקבוצתית.
במצבים של התאהבות בין חברי קבוצה, ניצון מציע להכיל את העוצמות הרגשיות של שיח על אהבה ותשוקה באמצעות שיח ופירוש ולהקפיד על כללי הסטינג. לעומת זאת, בדוגמה שתוצג, הסכמתי לבקשת "בני הזוג" להיפגש פעם אחת מחוץ למסגרת הקבוצה בניגוד לכללים הנהוגים בקבוצה אנליטית. במאמר אדון באירוע זה כאנאקטמנט ואטען שמצבים של התאהבות ומיניות לא תמיד מוכלים באופן מלא על-ידי פירוש או על-ידי שמירת הסטינג. יתר על כן, אציע שלאנאקטמנט יש תרומה לקבוצה בחשיפת מצבי עצמי חדשים וחומרים לא מנוסחים. המאמר ידון גם בתפקידו של המנחה במצבים של התאהבות בין חברי קבוצה, ובפרט בהשפעה של ההעברה הנגדית שלו על התחום של אהבה ומיניות. עוד הוא דן ב"השתתפות האקספרסיבית" הנדרשת ממנחים במצבים שבהם מתפתחת התאהבות בקבוצה.

 

מילות מפתח: אנליזה קבוצתית, טיפול קבוצתי, התאהבות בין חברי קבוצה, סטינג, אנאקטמנט, אהבה, תשוקה, אובייקט פוסט-אדיפלי

 

ליאת ורהפטיג-ארן היא פסיכולוגית קלינית ואנליטיקאית קבוצתית, קנדידטית במכון תל-אביב לפסיכואנליזה בת זמננו. היא חברת סגל במכון לאנליזה קבוצתית ובבית הספר המרכזי להכשרת עובדים סוציאליים של משרד העבודה והרווחה. מטפלת בקליניקה פרטית ברעננה בנוער, מבוגרים וזוגות, ומנחה קבוצה אנליטית.