כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן - מרחבים מוארים ותחומים מוצללים בעבודה קבוצתית עם הורים לילדים עם לקויות ראייה

מאמר זה עוסק בתהליכים הייחודיים, הקבוצתיים והאישיים, שעוברים הורים לילדים לקויי ראייה המשתתפים בקבוצת העצמה. הקבוצה המתוארת היא קבוצת ההורים היחידה מסוגה המתועדת כפועלת באופן מסודר וקבוע. אמנם קיימות קבוצות דומות של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אך כמעט שאין בנמצא קבוצות המיוחדות להורים לילדים עם לקויות ראייה. נהוג לתאר את העבודה הקבוצתית במונחים של "מראות", המסייעות לאדם לפגוש את עצמו באמצעות הזולת. המאמר הנוכחי מנתח את התהליכים הקבוצתיים בעזרת מסגרת מושגית אחרת, המתייחסת ל"אורות" ו"צללים". ההנחה המרכזית שלו היא כי לכל קבוצה יש אזורים חשוכים ואזורים מוארים, אזורים נסתרים ואזורים גלויים, וכי המטרה של העבודה בקבוצה היא להגדיל את החלק המואר על חשבון החלק הלא מוכר והחשוך. לא פשוט להאיר שטחים בלתי נראים, אבל העדויות עליהם במהלך המפגש הקבוצתי הופכות אותם למוכרים יותר, וזרים פחות. המאמר מציג תהליכים של עבודה קבוצתית הדומים בחלקם לאלו השכיחים בקבוצות אחרות, וכוללים גם מרכיבים שהם ייחודיים לקבוצה של הורים לילדים עם לקויות ראייה: אזורי החשכה השוררים בין ההורים לילדים, בין ההורים למנחים, ובין ההורים לבין עצמם. המאמר מתאר את היסודות שהנחו את העבודה הקבוצתית עם ההורים, ומציג את התהליכים הקבוצתיים שהתרחשו בה. הוא גם מקיים דיון בתהליך ההתפכחות שחוו ההורים בקבוצה בעקבות הרחבת השטחים המוארים.

 

טלמור פרחי היא בוגרת התכנית לייעוץ חינוכי, ודוקטורנטית במחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון. בשנים האחרונות היא מרכזת מחקרים שעוסקים במבנים ארגוניים של מערכת החינוך באוניברסיטה (בשיתוף אבני ראשה, משרד החינוך, ו-ISF), ועוסקת בהנחיה והדרכה בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי.

נועם בן אשר הוא בוגר התכנית לייעוץ חינוכי באוניברסיטת בן גוריון, ודוקטורנט בחוג לפסיכולוגיה במסלול לטיפול קבוצתי באוניברסיטת סקרמנטו שבקליפורניה. במשך שבע שנים שירת בן אשר בצבא קבע כיועץ חינוכי וארגוני בפנימייה צבאית. כיום הוא מפעיל מיזם חינוכי לסיוע לימודי ותמיכה אישית.