מקבץ אוגוסט 2018 (תקצירים)

דבר המערכת

גיליון זה מתפרסם לאחר מסע של כתיבה, עריכה ועימוד של המאמרים המופיעים בו, וגם כמה מאמרים נוספים, שימשיכו להבשיל לקראת הגיליון הבא. במסע זה חסרה לנו מאוד רחל יעקובוביץ ז"ל, קולגה וחברת מערכת שאיבדנו בתחילת פברואר השנה. רחל מילאה גם תפקידים אחרים בעמותה; אחראית על מתנדבים, שותפה בצוותי היגוי, ועורכת לשונית של טקסטים רבים, של "מקבץ" ושל פרסומי העמותה בכלל. רחל תיזכר בלבנו בזכות ראייתה הפרגמטית, שלוות הנפש שלה, ומזגה ההומוריסטי. יהי זכרה ברוך! בתחום ההנחיה של קבוצות, כמו במספר תחומים אחרים, יש לגיטימציה לשילוב בין גישות שונות. ההתפתחות הטכנולוגית השועטת בימינו, המכתיבה קצב חדש, כמו גם חשיפה לחומרים רבים, למידע ולהזדמנויות, מחזקת ומעשירה את הכיוון הזה, ומרחיבה את האפשרויות העומדות בפני המשתתפים והמטופלים בקבוצות שלנו. בגיליון זה תמצאו את המאמר של רקפת בן דורי גלבוע וד"ר עתליה מוסק, "אמנות החוסן: חיזוק החוסן של מטפלים העובדים עם משפחות בסיכון באמצעות עבודה קבוצתית משולבת אמנויות בגישה נרטיבית-דינמית", המשלב בין פרספקטיבות פסיכו-דינמיות ובין הבניה חברתית בעבודה קבוצתית שמטרתה לחזק את החוסן האישי והצוותי. מאמר זה מיישם מודל עבודה קבוצתי נרטיבי-דינמי בשילוב תרפיה באמנות עם צוותים המטפלים בילדים ובמשפחות בסיכון. מאמרה של יפית אורבך, "קבוצות חמלה עצמית: פרקטיקות להרחבת החמלה העצמית בישראל", עוסק גם הוא בשילוב של גישות הנחיה שונות. זהו מחקר איכותני הבודק בשטח כיצד מתורגמים בחברה הישראלית רעיונות החמלה העצמית לפרקטיקה טיפולית. המאמר של ד"ר סלעית שחק, שכותרתו "העגלה נוסעת אין עצור: התפתחויות ומגמות בייעוץ וטיפול קבוצתי באינטרנט", ממחיש את קצב השינויים בעולם הקבוצות המקוונות, ומציג את מגוון השיטות והגישות הטיפוליות ההולכות ומתהוות בעולם המקוון, ומסמנות את הצורך והרצון של בני אדם בתקשורת אחרת מזו המוכרת להם במפגש פנים אל פנים. מאמרים נוספים בגיליון זה מדגישים את היתרון של התמקצעות והעמקה בגישות מקצועיות שונות, ומחדדים את הצורך בהתאמה תרבותית של הטיפול למשתתפי הקבוצה, במציאת המתודה שתהלום את האוכלוסיה והמקרה, ובפיתוח עבודה מיטבית של מנחה הקבוצה, שהוא ה"כלי" הראשון בהנחיה. ניתן לקרוא את המגמות הללו של התמקצעות והעמקה כמעין תגובת-נגד (counter reaction) להנחיה מרובת-הגישות, כמו גם להתפתחות המואצת של קבוצות וירטואליות וקבוצות תמיכה ללא מנחים. מאמרם של שושי קיסרי, ניר רז ורונן קובלסקי, "מקנזי עולה לבמה: מודל של התפתחות הקבוצה דרך תבניות בפסיכותרפיה בתיאטרון פלייבק", מתמקד באופן שבו ניתן להעמיק את העיסוק בשלבים ההתפתחותיים באמצעות תבניות תיאטרוניות בפלייבק, המעניקות ביטוי מוחשי לשלבים השונים של התהליך הקבוצתי. האפשרות לפתח תפיסת הנחיה שתהיה מותאמת תרבותית וחברתית לאוכלוסיית המשתתפים נדונה גם בשני המאמרים הבאים. מאמרם של ד"ר מרים לוינגר, שחר מיכאל, ושי שוורץ, "'טָארֶט-טָארֶט': סיפור סיפורים ככלי התערבות בקבוצה למהגרים מאתיופיה שהם נשאי נגיף ה-HIV" מנתח כיצד שימוש בסיפורי עם שנעשה במסגרת קבוצה טיפולית אִפשר לגעת בעולמם הפנימי של הנשאים, להעלות סוגיות המעסיקות אותם בגין הנשאות, ולבחון מנגנוני התמודדות יעילים. מאמר נוסף העוסק באפשרות לפתח תפיסת הנחיה המותאמת תרבותית וחברתית לאוכלוסיית המשתתפים הוא מאמרם של ד"ר ניצה רסקין וד"ר ברוס אופנהיימר, "הצגת מקרה: תהליכים קבוצתיים בקבוצות חד-מגדריות ובקבוצה דו-מגדרית". המאמר משווה את תהליכי הלמידה והדינמיקה הקבוצתית שהתרחשו במסגרת הכשרה לניהול בתי ספר בקבוצה מעורבת מגדרית ובקבוצות שבהן השתתפו נשים בלבד. המאמר האחרון בגיליון זה הוא מאמרה של ליאת ורהפטיג ארן, "חשיפה עצמית של ההעברה הנגדית השלילית של המנחה בקבוצה האנליטית". מאמר זה משיב את הזרקור אל המנחה ככלי מרכזי בעבודת ההנחיה, ומציג את התרומה החיובית שיש לחשיפה העצמית של ההעברה הנגדית של המנחה בעיבוד מצבים של הזדהות השלכתית בקבוצה. הוא מראה גם כי לחשיפה כזו יש לעתים יתרונות על פני הצעת הפירוש. שילוב המאמרים בגיליון מלמד כי בעולם שבו דברים הופכים לפתוחים ונגישים יותר, גם החשיפה העצמית של המנחה בקבוצה מקבלת ערך חיובי ומקדם. מאחלים לכם קריאה מהנה! טל אלון וד"ר דניאל ווייסהוט