מקבץ קיץ 2015

‫גליון 20.1/ קיץ 2015

דבר המערכת

הכנס המדעי השביעי של "קבוצות וזהויות", שנערך באמצע יולי, ארך שלושה ימים, ולקחו בו חלק כמעט שלוש מאות משתתפים. הכנס אורגן למופת על ידי ד"ר דניאל ווייסהוט, מנהל הכנס ויו"ר העמותה, יחד עם סגנית מנהל הכנס רונית שי. סייעו להם כשישים מתנדבים שיצרו יחד כנס איכותי וייחודי. הכנס היווה הזדמנות יוצאת דופן לביסוס קהילת המנחים והמטפלים הקבוצתיים בישראל. באירוע הוצגו תשעים עבודות חדשות בארבעים וארבעה מושבים שכללו הרצאות, סדנאות ומושבי דיון ושיח. פרס יקיר הקהילה ניתן במסגרת הכנס המדעי לדובי הררי על פעילותו רבת השנים לפיתוח תחום העבודה הקבוצתית בישראל. בדברי התודה שנשא הוא אמר, בין השאר: "ואני בדרך כלל 'מרוב אהבה שותק'... אבל היום אני מדבר ואומר עד כמה אני אוהב את העבודה הזו, ואת הקהילה הזו, ואת העמותה החשובה הזו, באהבה שאינה תלויה בדבר. וזו אהבה שאיננה בטלה לעולם".
האווירה החמה והלבבית ששררה בכנס אפשרה ליצור מפגשים בין־אישיים מגוונים, לרקום שיתופי פעולה, ובעיקר לחוות את קיומה של קהילה תוססת, שמייצרת ידע מקצועי המקבל גם ביטוי מחקרי, שהפרסום האקדמי במקבץ מהווה במה מרכזית לחידושיו.

בגיליון הנוכחי חמישה מאמרים וסקירת ספר:

ראשון מובא מאמרם של טלמור פרחי ונועם בן אשר, המתאר מרחבים מוארים ומוצללים בעבודה קבוצתית עם הורים לילדים לקויי ראייה. מנחי הקבוצה המתוארת יוצאים מנקודת הנחה כי על מנת לחזק את היכולת של חברי הקבוצה להתמודד עם משברים אישיים וקבוצתיים, יש לפתח ולחזק בהם את הביטחון, את תחושת הרגיעה, ואת התחושות של מסוגלות עצמית, לכידות ותקווה. היכולת של חברי הקבוצה לשתף זה את זה בדילמות מחיי היומיום, ולהביא זה לזה גם חוויות של קומפטנטיות שהתעוררו בעקבות התמודדות מוצלחת עם קשיים, הביאה לכך שבמהלך העבודה נבנתה בקבוצה תחושה של מעורבות ונוצרו קשרים שסייעו לחבריה דרך מילוי של משימות אקטיביות וקבוצתיות.
בעקבות העבודה בקבוצה דיווחו חבריה על התחזקות תחושות של לכידות, אינטימיות ופרודוקטיביות, התפתחות המאפיינת את השלבים היעילים של עבודת הקבוצה. המאמר בוחן את התהליכים הקבוצתיים שחלו בקבוצה, ומציע מסגרת מושגית שבמרכזה דימויים של "אורות" ו"צללים". הטענה המרכזית של המאמר היא כי בכל קבוצה קיימים אזורים חשוכים ואזורים מוארים, תחומים שהם נסתרים ואחרים שהם גלויים. על אחת כמה וכמה תקף הכלל הזה בעבודה עם קבוצה של הורים לילדים לקויי ראייה, שבה האזורים החשוכים והמוארים אינם סימבוליים בלבד, אלא מהווים חלק ממשי מחיי היומיום ומן ההתמודדות עם הפער שבין ההורים הרואים לילדיהם השרויים בחשכה.

מאמרה של ענבל מרחב עוסק בטיפול קבוצתי בשילוב יציאה למסעות אתגריים בשטח. השאלה העומדת במרכז המאמר היא האם השינויים בסֶטינג הטיפולי הקבוע של הקבוצה משרתים את הטיפול, או מהווים פריצת גבולות ביחסים הטיפוליים ופוגעים בתהליך. חברי הקבוצה שהמחקר מתאר הם עוברי חוק צעירים (30-18), שזוהו כבעלי דפוסי התנהגות אימפולסיביים ותקשורת כוחנית. מטרת העל של הקבוצה היתה הרחבת כושר השליטה של המטופלים בדפוסי התנהגותם האימפולסיביים ושיפור יכולתם לתקשר עם הסביבה. כחלק אינטגרלי מן הטיפול יצאה הקבוצה למסעות אתגריים בשטח. היציאה לשטח היתה כרוכה בחריגה מאזור הנוחות ובהתמודדות עם קשיים פיזיים, וכך הציבה אתגרים ממשיים בעת ההתמודדות עם מצבים קונפליקטואליים. המאמר מתאר את היחסים הקרובים והעמוקים שהתפתחו במהלך המסעות בין הצוות הטיפולי למשתתפים, ואת תחושת המחויבות ההדדית והאמפתיה שנבנתה, והשפיעה גם על המשך הטיפול בחדר המפגשים המוכר והמוגדר.

מאמרה של לייקי גרוניק מתאר את הקשרים שנרקמו בין חברי קבוצה של בני נוער עולים שעבדה בשילוב אמנויות. המרחב האינטימי שנוצר בין חברי הקבוצה איפשר להם לבטא תחושות של געגועים ועצב סביב הפרידה מאנשים יקרים שנכפתה עליהם עם העלייה לארץ. העבודה דרך היצירה איפשרה לחברי הקבוצה לבנות שפה משותפת וליצור תחושה של שייכות, שפרצה את חוויית הבדידות אשר נבעה מקשיי הקליטה והביאה גם להתנהגות סיכונית. העבודה הקבוצתית, וחוויית השייכות שהיא עוררה בקרב בני הנוער העולים, הובילה לעלייה במוטיבציה שלהם ללמידה ועשייה חברתית בין־אישית חיובית.

יעל דורון מתארת תהליכים מקבילים בהדרכה קבוצתית של מנחי קבוצות. תהליך מקביל (parallel process) המתרחש בתוך קבוצת ההדרכה, משקף במידה רבה את התהליך המתפתח בחדר המפגשים הקבוצתיים. בהדרכה על טיפול אישי התהליך המקביל נבנה בשני שלבים נפרדים- קודם בטיפול, ומאוחר יותר בהדרכה. בהדרכה על טיפול אישי מעורבים שלושה אנשים: המטופל, המטפל/מודרך והמדריך. התהליכים המקבילים בהדרכה קבוצתית מורכבים הרבה יותר, מאחר שהם מערבים, בכל רגע נתון, מספר רב יותר של אנשים, קשרים ואינטראקציות, וכוללים ריבוי של נקודות מבט. המחברת מדגימה תהליכים אלה מנקודת מבט אישית וקבוצתית. בגיליון הקודם של מקבץ התפרסמו רשמים מכנס הקבוצה שהתקיים ביולי 2014 ועסק בהנחיה, הדרכה וטיפול קבוצתי בבני נוער.

בגיליון הנוכחי מתפרסמת גרסה מעובדת של הרצאת הפתיחה שנתנה בכנס בשמת אבן זהר, העוסק ביחסים שבין עולם הילדים לעולם המבוגרים. המאמר מנתח בדרך מקורית וייחודית את מערכת היחסים המורכבת המתפתחת בין קבוצת הילדים למבוגרים בסדרת ספרי המתח לילדים "חסמב"ה", של הסופר יגאל מוסינזון. הכותבת מראה איך למרות מראית העין של הפניית העורף לערכים החינוכיים של המבוגרים, מתווה הסדרה מערכת יחסים מורכבת בין הילדים למבוגרים: מצד אחד נראה כאילו מדובר בעולמות מנוגדים, ודומה כי הסדרה מעניקה לעולם הילדים חופש ועוצמה על חשבון עולם המבוגרים ובניתוק ממנו, אך מצד שני הספרים משמרים, ואף מטפחים, ערכים שבאותה תקופה היו חלק מן הקונצנזוס החברתי. הזיקות והניגודים בין שתי קבוצות הגיל נבחנות במאמר מנקודת מבט חברתית וספרותית.

יציאה של ספר חדש בתחום הטיפול הקבוצתי הוא חגיגה לכל העוסקים בתחום. ולכן הוצאתו לאור של הספר "סיפור קבוצתי: מנחים כותבים על דרכם עם קבוצות", שאותו ערכו תמר עיני להמן, ורונית שי ביחד עם עורך המשנה הרנן פאבלוקס, מהווה אירוע חשוב לקהילת המנחים והמטפלים הקבוצתיים ואלו המכשירים עצמם לעבודה בתחום זה. מתלוות לידיעה שהספר הוא פרי מאמץ של כותבים עמיתים, רובם חברי העמותה הישראלית לטיפול והנחיה קבוצתית.
מיכאלה מעוז סוקרת את הספר בגיליון זה. בסקירתה היא מתארת את פרקיו העוסקים בקבוצה, במשתתפים ובתהליך הקבוצתי, בגישות ההנחיה ובתיאוריות שלאורן פועלים מנחים. היא מתארת גם את הפרקים שמציגים את המטפל הקבוצתי ואת מנחה הקבוצה כאדם בעל רגשות ורגישויות. היא מסבירה כיצד פרקי הספר השונים חוברים לפסיפס שלם, עשיר ומורכב, המזמן לקורא חוויה אישית ומקצועית.

למלאכת הכנת גיליון זה של מקבץ היו שותפים רבים: סוקרים, חברי מערכת, נציגת ועד העמותה טל אלון, וכמובן העורכת הלשונית דפנה רוזנבליט, העושה מלאכת מחשבת קפדנית בהבאת כתבי היד לרמה הלשונית הנדרשת.

מקבץ קיבל זה מכבר הכרה ככתב עת אקדמי שפיט, ואנחנו קוראים לכותבים ותיקים וחדשים לשלוח מאמרים שירחיבו ויעמיקו את גוף הידע התיאורטי והמעשי המצטבר בתחום ההנחיה והטיפול הקבוצתי בכלל, וזה המיוחד לנו כאן בישראל בפרט.

בברכה,  

ד"ר סמדר בן אשר
עורכת מקבץ