קבוצות חמלה עצמית פרקטיקות להרחבת החמלה העצמית בישראל

מאמר זה עוסק בפרקטיקות להרחבת החמלה העצמית בישראל. "חמלה עצמית" הוא מושג חדש יחסית בפסיכולוגיה, ובשני העשורים האחרונים גובר העיסוק בו, בעיקר לנוכח ריבוי הקבוצות והתכניות ליישום חמלה המתקיימות ברחבי העולם. חמלה עצמית היא מודעות של אדם לסבל של עצמו, המלווה ברצון להקל על הסבל. חמלה עצמית היא האופן שבו אדם נוהג בטוב לב בעצמו, כפי שהיה נוהג בחבר טוב. מטרת המחקר הנוכחי היא לבדוק כיצד מתורגמים רעיונות החמלה לכדי פרקטיקה בחברה הישראלית. זהו מחקר איכותני, המבוסס על תצפית משתתפת בשתי תכניות להרחבת החמלה. חומרי התצפית עברו ניתוח תוכן על בסיס "תיאוריה המעוגנת בשדה". ממצאי המחקר דנים בשתי תמות עיקריות: שימוש בשיח בודהיסטי אודות חמלה-עצמית בחברה הישראלית; ושימוש בפרקטיקות של מדיטציה לצורך הרחבת החמלה העצמית, תוך שימת דגש על משמעת עצמית ומודעות עצמית. המאמר מדגיש את הצורך במחקר נוסף שיוביל לפיתוח התחום של קבוצות להרחבת החמלה העצמית.

מילות מפתח: חמלה, חמלה עצמית, מדיטציה, מיינדפולנס, קשיבות, קבוצות

 

יפית אורבך היא מטפלת באמצעות בעלי חיים ומנחת קבוצות חמלה לילדים, נוער ומבוגרים. בעלת תואר ראשון בחינוך, ותואר שני בהנחיית קבוצות. המאמר מבוסס על התזה בנושא של "פרקטיקות לפיתוח וטיפוח חמלה עצמית בישראל", שכתבה במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטת חיפה (מצטיינת דיקאן).