תהליכים מקבילים בהדרכה קבוצתית של מנחי קבוצות

הוראת פסיכואנליזה היא עניין פרדוקסלי:

מישהו האמור לדעת מלמד מישהו שרוצה לדעת

מה המשמעות של לא לדעת. (אוגדן, 2009, עמ' 93).

 

תהליך מקביל הוא כלי רב עוצמה שמאפשר למדריך ולמודרך להבין טוב יותר את המתרחש בחדר הטיפולים. סירלס תיאר לראשונה את התופעה במאמר פורץ דרך משנת 1955, בו הוא מציין את הערך החיובי והמקדם שיש לה. בהמשך לרעיונות של ויניקוט ואוגדן, אנו מבינים היום שכל זוג טיפולי מחזיק בתוכו יחסים משולשים, הכוללים את המטפל, המטופל והקשר ביניהם. התמונה מורכבת יותר כשמדובר על יחסי הדרכה, הכוללים מראש שלושה אנשים: מדריך-מודרך/מטפל-מטופל. ניתוח והבנת התהליכים המתרחשים בחדר ההדרכה מסייע להבנת המתחולל בחדר הטיפולים. עוד ממדים נוספים כשמדובר על הדרכה קבוצתית, המערבת מספר אנשים, שמקבלים הדרכה על קבוצה, שכוללת מספר מטופלים. לפי פוקס, ריבוי המבטים וההשתקפויות בקבוצה מדגיש דווקא את היחסיות של המבט, את הסובייקטיביות של המראה, ואת העובדה שאין "אמת אחת". התקשורת הטראנס-פרסונלית בקבוצה גורמת לרגשות וחרדות של חברים בקבוצה להדביק חברי קבוצה אחרים, ומהדהדת ומחלחלת, בתהליך המקביל, דרך הלא מודע החברתי, גם לקבוצת ההדרכה. המאמר מתאר את התהליך המקביל והדרך שבה הוא מתרחש בהדרכה קבוצתית של מנחי קבוצות, וממחיש, באמצעות תיאור פגישה ראשונה של קבוצת הדרכה, כיצד הוא מקדם את הקבוצה והמדריך שלה.

 

יעל דורון, מ.א., היא פסיכולוגית, מנהלת "מכון זוגות" ברמת גן, מטפלת אישית, זוגית ומנחת קבוצות בגישת האנליזה הקבוצתית, מדריכה מנחי קבוצות, מלמדת בבית הספר לפסיכותרפיה בבית חולים רמב"ם ובבית הספר המרכזי לעובדים סוציאליים בתל אביב, ובוגרת המכון הישראלי לאנליזה קבוצתית.